<h1>סימני התרומה לסימן מ"ב</h1>
<h2>דף צב:</h2>
תניא גיד הנשה מחטט אחריו כל מקום שהוא וחותך שמנו מעיקרו ומשרשו דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר גוממו עם השופי (צ"ו ע"א) ועוד תניא אחרינא דסבר לא אסרה תורה אלא על הכף בלבד. ורבי יהודה אומר על הירך דכולי ירך משמע ומסתמא כל שכן לרבי מאיר דאסור מן התורה כמו לרבי יהודה יותר על הכף דהא מצריך חטיטה יותר מרבי יהודה ובין רבי מאיר ובין רבי יהודה בדאורייתא שוין אבל רבי מאיר הוא מצריך לחטט אחריו מדרבנן בכל מקום ורבי יהודה לא אסר כלל אפילו מדרבנן אלא מה שאסור מן התורה וכן משמע בעובדא דבר פאלי דהוה מנקר אטמא חזייה שמואל הוה גיים א"ל חות ביה טפי מאן דאורי לך כר' יהודה אורי לך ואמר רב ששת מאן דשקל בר פאלי דאורייתא לרבי מאיר ומאן דשייר מדרבנן לרבי מאיר ולרבי יהודה מאי דשייר אפילו מדרבנן שרי אלמא רבי מאיר ורבי יהודה שוין בדאורייתא. וגם מצריך מדרבנן לחטט ולרבי יהודה לא צריך דאין סברא לומר דבר פאלי נקט מקצת דאורייתא ומקצת דרבנן והכל כרבי יהודה ולרבי מאיר כל דשקל דאורי' דאם כן שלש דאורייתא דהא איכא תנא אחרינא דאמר לא אסרה תורה אלא שעל הכף בלבד זהו פחות מרבי יהודה. השתא הלכה כרבי מאיר דאמר גיד הנשה מחטט אחריו כל מקום שהוא ולא כר' יהודה דאמר גוממו לחוד דהא אמר שמואל חות ביה טפי ומסיק דהיינו כרבי מאיר ועוד סתם מתני' הנוטל גיד הנשה צריך ליטול שלו כולו רבי יהודה אומר יקיים מצות נטילה כלו' גוממו לבד אף על גב דכמו כן סתם אחרינא כרבי יהודה אין הטבחין נאמנין על גיד הנשה דברי רבי מאיר פירוש משום שיש בו טורח לחטט אחריו ולא על החלב אף על פי שאין בו טורח שישנו בכרת וחכמים אומרים נאמנין על גיד לפי שאין בו טורח כרבי יהודה מכל מקום אידך סתמא הוי בתראה וכן שמנו של גיד אסור דתניא שמנו של גיד מותר וישראל קדושים הן ונהגו בו איסור. [התרומה סימן מ"ב]. דין לנקר גיד הנשה וגם לחטט אחריו וגם שמנו אסור מדרבנן.
